בלוג

בפרשת ניצבים אומר לנו הפסוק כך, יא} כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: {יב} לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: {יג} וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: {יד} כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

אומרת לנו התורה הקדושה שמצוות התורה, הם לא בשמיים בשביל להשיג אותם, הם לא מעבר לים בכדי לקיים אותם, הם ממש פה – בפיך ובלבבך לעשותם. רגע באו נבין, הקב"ה נותן לנו דוגמאות של היכן התורה לא נמצאת, בשמיים ובים, אבל בכדי לקבל ולקיים את התורה עם ישראל כן היה צריך לעבור במקומות אלו, הדבר הראשון בהם התנסו עם ישראל בצאתם ממצרים, היה חציית "ים סוף" עם ישראל נדרש לגלות עוצמה ואמונה בקב"ה ולקפוץ לים, פשוטו כמשמעו. בקבלת התורה משה רבינו נדרש לעלות השמימה ולקבל את הלוחות, לעלות ולשהות 40 יום בשמיים בכדי ללמוד את התורה מהקב"ה בעצמו.

אנו רואים שעם ישראל כן היה צריך להגיע לאלו המקומות בכדי לקבל ולקיים את התורה הקדושה. אם כן מה פשר הפסוקים הללו? מה רוצה הקב"ה ללמד אותנו השבוע, שבוע לפני ראש השנה הזמן בו אנו ממליכים ומקבלים את הקב"ה ותורתו עלינו?

השבוע נדבר על התקדמות, התקדמות אמתית, מהי התקדמות בשבילנו? כשאנחנו חושבים על זה שאנחנו מתקדמים, איזה תמונה, איזה קול, איזה תחושה יש לנו? ישנה תחושה לפעמים שהתקדמות היא איזה שהוא השגת "פיק" מסוים, התקבלתי לעבודה – התקדמתי, עברתי מבחן – התקדמתי, נסעתי 3 שעות כדי לעזור למישהו – התקדמתי, כל מיני פעולות גדולות וגרנדיוזיות כאשר אנחנו מסיימים אותם, אנחנו יכולים לטפוח לעצמנו על השכם ולומר, יפה התקדמת! אבל האם רק זו התקדמות? האם רק כאשר אני יוצא מגדרי, רק כאשר אני עושה מעל ומעבר זה נקרא התקדמות? אם כן, כמה אנו באמת מתקדמים? כמה אנו באמת משיגים? כמה כוח ומוטיבציה יש לנו "להתקדם" כאשר אנו נותנים לעצמנו קרדיט על כך רק לעיתים נדירות?

אם כן מהי התקדמות? איך ניתן למדוד התקדמות? תעמדו, כן כן, תעמדו, עכשיו תתקדמו פסיעה אחת קטנה קדימה, קדימה, יפה, מצוין, התקדמתם!! כן זו התקדמות, זו כמובן מטאפורה פיזית, אבל מטאפורה ממש מדויקת. אם אנו לא נמצאים במקום בו היינו אתמול, התקדמנו. בכל תחום שהו ברגע שהתקדמנו אפילו פסיעה אחת קטנה, כבר התקדמנו, נכון שאנו רוצים להתקדם לריצת מרתון, אבל אם לא נתחיל בצעידה קטנה, פסיעה פסיעה, אנו לא נחזיק מעמד אפילו לא קילומטר אחד.

אומר לנו הקב"ה אומנם עם ישראל היה צריך להגיע לשמיים ולים בכדי להשיג את התורה, אבל המצוות היומיומיות שלנו את המצוות ניתן לקיים ביתר קלות – לא בשמיים היא, בפיך ובלבבך, זה פה זה קרוב, הדברים הקטנים, המצוות הפשוטות, שמירת הפה, שמירת הלב המחשבה, רצון לעשיית טוב, כל הדברים הכי פשוטים כל המצוות הכי יומיומיות הם הדברים שנמצאים אתנו פה קרוב, הם, לא בשמיים!  אמנם ייתכנו לפעמיים ניסיונות ומאמצים בהם אנו ממש נצטרך למסור נפש – לצאת למרתון, אבל ביומיום, בפיך ובלבבך לעשותו את הדברים הקטנים הפשוטים באו יחד נקיים.

האתגר השבועי:  באו יחד השבוע נשים דגש על אותם דברים קטנים, וממש נחווה את מאמר הפסוק "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"