בלוג

ממש לקראת סוף פרשת פנחס אומר לנו הקב"ה את סדר הבאת הקורבנות בימי חג הסוכות. {יג} "וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ:… {יז} וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: …בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: {לו} וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם":

נשים לב לשני דברים, האחד, אנו רואים שכאשר מתחיל חג הסוכות אנו מקריבים 13 פרים, ועם כל יום שמתקדם אנו יורדים במספר הקרבנות, ביום השני 12 פרים, ביום השלישי 11, וכן הלאה. הדבר השני הוא, כאשר מגיע היום השמיני, היום האחרון של החג, אנו יורדים מ 7 פרים, לפר אחד. מדוע הירידה הזו? מה היא מסמלת? למה לא להמשיך ל 6? ושאלה נוספת, אם כן, למה דווקא לאחד?

אנו נמצאים בתקופה קשה ומאתגרת. תקופה של גל שני… לא אביע את דעתי על המסוכנות, אין  ספק שחובה על כולנו להישמר, להיזהר ולהישמע לכללים. היום אני רוצה שנסתכל על משהו אחר, לפני כחצי שנה הגיעה מגפת הקורונה לארצנו.. ממש בתוך שבוע וחצי, החלה הפאניקה. פשיטות ענק על המרכולים. קניות אינסופיות של מוצרי מזון ארוכי טווח. כולנו זוכרים את הבהלה לטישו… כן זו הייתה תקופה… אבל אם נשים לב, לאחר תקופה שכולנו ראינו שהעולם לא הגיע לקיצו. ומדפי המרכולים שוב התמלאו, נרגענו מעט. במקביל קרה דבר נוסף חלק גדול מעובדי המשק פוטרו ואיבדו את מקום עבודתם… המשק בקריסה… אבל כעת, חצי שנה לאחר מכן, כאשר אנו יכולים לראות את הדברים במבט לאחור, נוכל לראות שכאשר חלף הגל הראשון לאחר חודשיים מתישים ושוחקים, התחלנו לראות את האור בקצה המנהרה. כמות החולים ירדה, כמות הנדבקים ירדה, מספר החולים הקשים, גם היא הייתה בירידה. המצב, ממש נראה טוב יותר. ממש כל נתוני המגיפה ירדו פלאים. אי לכך, החלו דיי מהר להחזיר את השגרה אל חיינו. נכון, הדברים לא קרו בבת אחת כמו היציאה מהשגרה. אבל ממש החלו לחזור לחיים, אך מכיוון שהמגיפה לא נעלמה אבל ממש החלו

לחזור לחיים, אך מכיוון שהמגיפה לא לגמרי, נשארו ממש כמה דברים מזעריים אותם השארנו בחיינו, למרות שהיה נדמה שהדבר מסתיים. שמירת המרחק, היגינה, וכמובן המסכות שעל פנינו. לאחר תקופה של כחודש. המגיפה חזרה במלוא העוצמה. שוב, אינני מביע דעה לגבי הקורונה עצמה! הקורונה חזרה שוב עם עשרות ולאחר מכן מאות ואלפי נדבקים ביום.  שוב אנו צריכים לחזור להגבלות, לתקנות של שעת חרום. האם הפעם זה קל כמו בפעם הראשונה…? 

לפני תקופה, הגיע אלי אדם שבמהלך תהליך, הוא סיפר לי על חבר שלו, אדם חוזר בתשובה, לאחר החזרה בתשובה שלו הוא היה עם אורות עצומים. הוא היה נלהב ולקח את היהדות למקום מאוד קיצוני. לאחר תקופה, המנוע שלו אט אט התקרר, לפתע הוא שם לב שכל ההתלהבות שלו מקיום תורה ומצוות, נמוגה לחלוטין. הוא הפסיק לקיים את התורה. הוא הרגיש שאותה תקופה ממש התישה אותו. אבל, דבר אחד הוא החליט לשמר, כל יום הוא אמר את התהילים של אותו יום. יום יום כל יום. עברה עליו תקופה לא קלה בכלל. במהלכה, הדבר היחידי שהוא שמר מכל המצוות, זה אך ורק את התהילים היומי. יום יום, שפתיו מלחשות את התהילים היומי, כך הוא נהג תקופה. לאחר תקופה ממושכת, בסיעתא דשמייא הוא החל לחזור לדרך הישר… הוא חזר לשמור תורה ומצוות, אט אט, הפעם בדרך יותר מושכלת ועמוקה.  כן. העוצמה שבדברים הקטנים! נכון שהמצב עכשיו קשה ואנו מרגישים בקצה גבול הסיבולת שלנו. אבל, הדברים הקטנים ששמרנו לאורך החודש הזה בין 2 הגלים, עזרו לנו להסתגל בחזרה, ככה במהירות. זה מה שאנו לומדים מסדר הקורבנות, הקב"ה מלמד אותנו שבתחילת חג הסוכות אנו מקריבים 13 פרים ועם כל יום זה יורד אבל כאשר אנו מגיעים לסוף החג הקב"ה אומר לנו אל תמשיכו עד שהכל ידעך, אלא תשמרו את אותו קורבן אחד, שגם כאשר ההתלהבות תדעך, לא נגיע לאפס אלא תמיד נשאיר לנו משהו משמר אחד.

האתגר השבועי: אבל זה מה שאנו לומדים. אם לא נפסיק לגמרי, אם נשאיר משהו, אפילו משהו אחד, נוכל להמשיך ולקחת איתנו את ההשפעות הלאה לחיינו.

בהצלחה רבה! שבת שלום!